בונה שלם לעבודות בניה והנדסה בע"מ נ' יעקב קרקינובסקי ואח'

החלטה

לפניי בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

התובענה העיקרית הינה תביעה כספית שהוגשה על-ידי המשיבה, חברה קבלנית, בגין תשלום כספים המגיעים לה, לטענתה, מכוח הסכם סיום עבודה מיום 22/3/09 עבור הרכבת אלומיניום ופלדלת וכן ביצוע היציקה בבית אשר בנתה בעבור המבקשים במושב שדה משה.

כעולה מכתב התביעה, ביום 11/8/08, נחתם בין הצדדים הסכם לביצוע עבודה קבלנית (להלן: "ההסכם המקורי") לבניית הבית במושב שדה משה 26. סעיף ח' להסכם מהווה תנית הבוררות וקבע כי: "המתכנן יהיה בורר יחיד בכל סכסוך ו/או מחלוקת בין הצדדים בקשר עם הסכם זה וכל הקשור בו. שני הצדדים מתחייבים לקבל פסק דין הבורר ללא עוררין ולבצע מיד פסק-דין הבורר עפ"י הוראתו".

בשלב כלשהו התגלע סכסוך בין הצדדים והם ביקשו לסיים את ההתקשרות ביניהם. לשם כך, בפגישה שנערכה ביום 22/3/09 חתמו הצדדים על הסכם סיום עבודה (להלן: "ההסכם השני"), לפיו המשיבה התחייבה לבצע עבודות מסוימות בבית בשדה משה תמורה הסכומים הנקובים בהסכם.

לטענת המבקשים, פניית המשיבה לערכאות הינה בחוסר תום לב ותוך התעלמות מהמנגנון ליישוב סכסוכים אשר נקבע בהסכם על-ידי המשיבה עצמה. לבקשה צורף תצהיר המבקש 1 בו הוא מצהיר כי הוא והמבקשת 2 מוכנים לעשות כל הדרוש לברור הסכסוך במסגרת הבוררות כפי שהוסכם בין הצדדים.

לטענת המשיבה, תביעתה מושתתת על ההסכם השני אשר, לטענתה, מבטל את ההסכם המקורי, יחד עמו בוטלה אף תנית הבוררות.

ההלכה היא כי אין בביטול החוזה כדי להביא בהכרח לביטולה של תניית בוררות הכלולה בו [ראו: אוטולנגי, בעמ' 240-243; ג' שלו דיני חוזים  חלק כללי – לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 368 (2005); ע"ט 65/85 עיריית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ, פ"ד מ(3) 29 (1986)] (פורסם בנבו). תניות בוררות, מעצם טבען, נועדו לחול במקרים רבים גם במקרה של ביטול החוזה ולחייב את הצדדים לחוזה גם לאחר הביטול [ראו: דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב' 1110-1111 (1992)].

במקרה דנן, עיון בהסכם סיום עבודה מגלה כי המדובר במסמך קצר, הערוך בכתב יד, בעל 4 סעיפים בלבד, המסדירים את הסכומים, השלבים בהם יבוצעו התשלומים ואופן ביצועם.

הסכם סיום עבודה אינו מכיל סעיף מפורש לפיו הוא מבטל את ההסכם המקורי. יתרה מזו, מעיון בכתבי הטענות שהוגשו בתיק זה עולה כי סוגיית תקינות ביטול ההסכם המקורי אינה נקייה מספק.

לא זו אף זו, מעיון בהסכם סיום עבודה עולה כי הצדדים לא הגדירו מנגנון חלופי לפתרון הסכסוך ביניהם ואף לא ציינו כי אינם מעוניינים עוד במנגנון הבוררות לפי ההסכם המקורי. לעניין זה קבע כב' השופט דנציגר ברע"א 7030/08 אחיסמך מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' עטורה השקעות בע"מ (פורסם בנבו) כי "... במקרים בהם מעוניינים צדדים שלא להחיל את תניית הבוררות ששולבה בהסכם ראשון על הסכם מאוחר שנכרת ביניהם אשר מבטל את ההסכם הראשון, מוטב כי יציינו זאת במפורש במסגרת ההסכם המאוחר שאם לא כן, יתכן כי תניית הבוררות תחול גם על ההסכם המאוחר".

בשלב זה, בטרם שמיעת ראיות בתיק זה, על פניו נראה כי הסכם סיום עבודה אינו בא לבטל את ההסכם המקורי אלא בא להסדיר סוגיות כספיות בין הצדדים – ותו לא. בנסיבות אלה ובהיות הסכם סיום עבודה שותק לגבי מנגנון לפתרון סכסוכים, טענת המשיבה כי ביטול ההסכם המקורי מבטל את תנית הבוררות שבו אינה מקובלת על בית המשפט.

משנתקיימו תנאי סעיף 5 לחוק הבוררות , הנני מורה על העברת הסכסוך לבוררות, בהתאם לסעיף ח' להסכם המקורי ועיכוב ההליכים המתנהלים בבית משפט זה.

המשיבה תשלם למבקשים 1,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין הגשת בקשה זו וללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, ט"ז אדר תש"ע, 02 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: